השעון צילצל ואני עיתוררתי האור סינוור אותי ככה שלא יכולתי ליראות כלום
בעצלנות רבה קמתי מהמיטה שלי לערבר אורון בגדים שלי
כמות תמיד היתלבשתי אבל הים לבשתי את הסניקרס הורוד שלי אני לא ממש רגילה
לילבוש אותו לרוב אני לובשת את השחור אבל היום גיבנתי
בדרך לבית הספר הירגשתי מוזר מין הרגשה של היתרגשות ושאני רוצה ללכת לשם ליראות את התלמיד
החדש את זה שאלין כיביכול חושבת שאני מאוהבת בו חחח איזה שטות
שאני יתהב במישהו
ניכנסתי לכיתה והמקובלות ראו אותי מיד ומכו כפיים לא היתייחסתי עליהם אבל מלינה אמרה
"לינוש לא האית צריכה להיתגנדר כול כך בישבילי"
"אוו ברור שלא האיתי שריכה אריי יש לך כבר חבורה שלמה שמיתגנדרת ליכבודך " אמרתי כי כבר
התחלתי לאבד את שפיותי
"את יודעת כשאני חושבת על זה אני באמת לא מוצאת סיבה שתיגנדרי בשביל מישהו אחר אבל אולי את
אוהבת את החבר שלי או את החדש או את..."
"די!" אלין צעקה על מלינה
"תפסיקי אים את בוגרת את תפסיקי את השיחה לא משמעות הזו!" אלין אמרה
"אני עפה מיפו " אמרתי בזמן שזרקתי את התיק שלי על הריצפה ליד המקום שלי
"תודה "אמרתי לאלים
"בכיף,זה משחברות עושות ,עוזרות אחת לשניה "היא חייכה עליי חיוך מוזר ביותר
"היי בנות!" צעק מארק לעברינו
אלין סובבה את הראש ואני לא התייחסתי
"בנות " מארק היתקרב הלינו ואמר שהוא חושב שאנחנו בוגרות מאוד
"תודה" אלין ענתה לו והסמיקה אני חשבתי שזה כול כך פתתי
"תנסי לא לעיתעלף פו "אמרתי לה
"ואתה לא אומור ליות חבר של מלינה?" שאלתי
"כן אני כן..."לא נתתי לו לסיים את המישפט ואמרתי
"אז מה אתה מודה לנו שאנחנו בוגרות ? לך לחברה שלך אתם לא תעצבנו אותי אני ניכנסתי לעידן חדש!"
"אני מודה כי ...." הו לא סיים את המישפט
"כי ...כי... אתן יודעות לישמור סוד?"הוא שאל
ליפני שהיספקתי להגיד משהוא אלין ישר אמרה
"כןןן!!!!"
"הסוד הוא ש...."
ההמשך יבוא
אין לי כוח ליכתוב יותר אבל הפרק הבא יה יותר ארוךך
ביי
;){kind=link}